פסק-דין בתיק רע"א 1502/11

1.        בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט א' קיסרי) שעניינה צירוף המשיבים 1- 24 (להלן - המצטרפים) להליך ערעור שהוגש על ידי המבקשת דכאן.

2.        ההליך דלמטה הינו הליך ערעור, לפי סעיף 345כה לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן - חוק החברות), המופנה כלפי החלטת המשיב 25, רשם ההקדשות (להלן - הרשם), מיום 9.2.10. בהחלטה נקבע, כי המבקשת הינה חברה לתועלת הציבור. נוכח ההחלטה, חלים על המבקשת, בהיותה חברה לתועלת הציבור, חובות דיווח וחובות נוספים כאמור בחלק התשיעי, פרק ראשון א' של חוק החברות. ההחלטה התקבלה, כנראה, בעקבות פניות של המשיבים 1 ו-2 מיום 27.2.08 ומיום 13.4.08.

           ביום 17.6.2010 הגישו הרב גרשם הרפנס ו-19 אנשים נוספים (המשיבים 1- 20 דכאן) בקשה לבית המשפט המחוזי להצטרף כמשיבים נוספים להליך (להלן - המצטרפים הראשונים). בבקשה נטען, כי המצטרפים הראשונים הינם מייסדים או חברים בתנועת פועלי אגודת ישראל, המכונה בקיצור פא"י. חלק מהמצטרפים הראשונים נושאים תפקידים במוסדות חינוכיים בעלי זיקה לתנועת פא"י. לטענתם, המבקשת הינה חברת בת של תנועת פא"י. המצטרפים הראשונים הלינו בבקשתם על חוסר השקיפות בפעילותה של המבקשת, ועל כך שמנהליה של המבקשת ושל הסתדרות פועלי אגודת ישראל מקיימים "מכירת חיסול", כדבריהם, לנכסיה של התנועה. זאת, בניגוד למטרותיה של המבקשת כחברה לתועלת הציבור. ביום 20.6.2010 הגישה "הסתדרות פועלי אגודת ישראל מוסד ילדות בית אשר" ושלושה אנשים נוספים (המשיבים 21- 24 דכאן) בקשה להצטרף גם הם כמשיבים להליך (להלן - המצטרפים הנוספים). אף המצטרפים הנוספים הביעו התנגדות לעמדת המבקשת לפיה היא אינה חברה לתועלת הציבור. המצטרפים הנוספים הינם "מראשי תנועת פועלי אגודת ישראל".

3.        בית משפט קמא נעתר לשתי הבקשות תוך הסתייגות לפיה אם תרצה המבקשת להשיג על ההצטרפות היא תוכל לעשות זאת בתחילת הדיון. ביום 25.1.11 ניתנה למבקשת האפשרות להביע התנגדותה להצטרפות. בית המשפט קבע, כי אומנם המצטרפים אינם בעלי מניות בחברה (למעט אחד הטוען להחזקה, כנראה יחד עם אחרים, במניה אחת), אך אין מדובר בצדדים זרים. עוד נקבע, כי לא תיגרם פגיעה בהליך או במבקשת כתוצאה מהצירוף. על כן, החליט בית המשפט להותיר את החלטת הצירוף על כנה. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפנינו.  

4.        לטענת המבקשת, מדובר בהליך של פרשנות מטרות החברה כפי שנרשמו במסמכי ההתאגדות שלה, קרי - האם מטרותיה הן מטרות ציבוריות בלבד. על כן, אין כל צורך, לשיטתה, במצטרפים לצורך בירור שאלה זו. פרקליטות המדינה היא הגוף היחיד המוסמך לייצג את רשם ההקדשות ואין היא זקוקה לצורך כך לעזרתם של המצטרפים. כזכור, בית המשפט קמא ביסס את החלטתו על הקביעה כי לא ייגרם נזק להליך על ידי הצירוף. המבקשת טוענת, כי המבחן הראוי לבחינת הסוגיה של הצטרפות צדדים להליך אינו מבחן "אפשרות הפגיעה" בהליך. המבחן הראוי, לשיטת המבקשת, הינו האם ניתן לפסוק בסכסוך ללא צירוף צד נוסף, לפי האמור בתקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - תקנות סד"א). המבקשת מוסיפה, כי אף אם יש בידי המצטרפים מידע כלשהו שיכול לסייע לבירור ההליך, חזקה על פרקליטות המדינה שתדע לנצל את המידע כראוי, ולהגישו לבית המשפט אם יהיה צורך בכך.

5.        בתגובתו של רשם ההקדשות לבית משפט זה חזרה באת-כוחה של המדינה על עמדתה, כפי שהוצגה בפני בית משפט קמא, לפיה אין הכרח בצירופם של המשיבים 1- 24 לשם בירור הערעור.

6.        החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. יצוין, כי איפשרתי למבקשת להגיב לתשובות. לא ראיתי לנכון להיעתר לבקשתו של המשיב 24 לאפשר הגשת תגובה מצידו לתגובה של המבקשת. יש לשים קץ למספרם של כתבי הטענות ההדדיים. 

7.        ראשית אציין, כי עמדתי היא שיש לבחון את הסוגיה שבפנינו בראי המשפט המינהלי, ולא על פי תקנה 24 לתקנות סד"א, כפי שטוענת המבקשת. ההליך בבית משפט קמא הינו הליך ערעור על החלטת רשם ההקדשות לפי סעיף 345כה לחוק החברות. על פי הסעיף, מי שרואה עצמו נפגע מהחלטת רשם ההקדשות לפי פרק זה (פרק העוסק בחברה לתועלת הציבור), רשאי לערער עליה לפני בית המשפט. בשנת 2010, לאחר פתיחת ההליך דנא, בוטל סעיף 345כה, ובמקביל תוקן פרט 6 לתוספת הראשונה בחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000. על פי הדין הקיים היום, המבקש לערער על החלטה של רשם ההקדשות יעשה זאת על דרך של הגשת עתירה מינהלית. השינוי באכסניה לא שינה, כמובן, את העובדה שהערעור נסוב על החלטה מינהלית של רשות ציבורית, קרי רשם ההקדשות. אילולא היה קיים הסדר ייחודי בחוק החברות, וכיום בחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, היה העניין נדון בבית המשפט הגבוה לצדק. על כן, מבחינה מהותית מדובר בהליך תקיפה של החלטה מינהלית, ויש לבחון את הסוגיה של צירוף צדדים בהתאם לסדרי הדין במשפט המינהלי, ולא על פי סדרי הדין האזרחיים.

8.        תקנה 6 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, קובעת -

(א)  המשיבים בעתירה יהיו הרשות שנגד החלטתה מכוונת העתירה, כל רשות אחרת הנוגעת בדבר, וכן כל מי שעלול להיפגע מקבלת העתירה.

(א1)...

(ב)  בית המשפט רשאי, בכל שלב משלבי הדיון, להורות על מחיקת עתירה אם לא צורף משיב ראוי, או להורות על צירופו של עותר או משיב, וכן על מחיקת משיב או עותר שצורף לעתירה.

           תקנה 6 מחייבת צירוף של הרשות המינהלית שהעתירה מופנית נגד החלטתה, ובנוסף "כל מי שעלול להיפגע מקבלת העתירה". התקנה החילה, הלכה למעשה, את הפסיקה הנוגעת לצירוף משיבים לעתירות בבית המשפט הגבוה לצדק (ראו, עע"מ 9168/05 טווקולי נ' מנהל אגף רישוי ופיקוח, פיסקה 4 (לא פורסם, 22.5.08), להלן - פרשת טווקולי). ההצדקה לדין זה, המעוגן בתקנה 6, ככל שמדובר במי שאינו הרשות המינהלית, היא כפולה. ראשית, כללי הצדק הטבעי מחייבים להעניק אפשרות למי שעלול להיפגע מהחלטת בית המשפט או מהחלטה של רשות מינהלית להציג את עמדתו וטיעוניו בטרם תתקבל החלטה. כפי שיש זכות טיעון למי שעלול להיפגע מהחלטה מינהלית, כך יש זכות טיעון למי שעלול להיפגע מביטולה של החלטה מינהלית. המטרה השנייה הטמונה בכלל המעוגן בתקנה 6, ולטעמי מדובר במטרה משנית, היא לפרוס תמונה עובדתית מלאה בפני בית המשפט על ידי מי מהגורמים שברשותם נתונים רלוונטיים להכרעה (ראו, עע"מ 6881/07 ברגר נ' המועצה האזורית עמק חפר (לא פורסם, 14.6.10), להלן - פרשת ברגר). יצוין, כי קיים חריג לכלל לפיו יש לצרף את כל מי שעלול להיפגע מקבלת העתירה. לפי החריג, אין תחולה לכלל כאשר היקף הנפגעים הפוטנציאליים הוא רחב עד כדי כך שדרישה לצירוף כלל הנפגעים עלולה לסכל את הגשת העתירה (ראו, בג"ץ 702/05 בצרה נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, פיסקה 6 (לא פורסם, 3.6.07)). חריג זה אינו נוגע באופן ישיר לענייננו, אך ניתן ללמוד מכך כי לא מדובר בכלל מוחלט, אלא עיקרון שיש לכבדו תוך התחשבות בשיקולים נוספים, כגון יעילות הדיון. אומנם תקנה 6 האמורה אינה חלה בענייננו, שהרי ביטול סעיף 345כה לחוק החברות והתיקון המקביל של התוספת לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, נעשו לאחר הגשתו של הערעור לבית המשפט המחוזי. אולם, כאמור, תקנה 6 משקפת את הכללים החלים במשפט המינהלי הכללי. זאת ועוד, סעיף 345כה(ב) (שבוטל) קבע, כי שר המשפטים רשאי לקבוע הוראות לגבי סדרי דין בערעור על החלטה של רשם ההקדשות. הוראות כאמור לא נקבעו מעולם על ידי השר.

9.        צירוף צדדים להליך משפטי נושא בחובו עלויות, שכן מספרם של המתדיינים עלול להשפיע באופן ישיר על יעילות הדיון. על כן קבעה הפסיקה, כי המבקש להצטרף לעתירה, ושאינו הרשות המינהלית שהחלטתה מותקפת בתקיפה ישירה, צריך להוכיח כי הוא עלול להיפגע באופן ממשי מקבלת העתירה (ראו, בג"ץ 1901/94 לנדאו נ' עיריית ירושלים, פ"ד מח(4) 403, 415 (1994), להלן - פרשת לנדאו). עוד נקבע בפסיקה, כי אין הצדקה לאפשר הצטרפות של צדדים כאשר ההצטרפות תביא לחזרה על טענות משפטיות, אשר ממילא הוצגו בפני בית המשפט על ידי הצדדים הקיימים להליך (פרשת לנדאו, שם; בג"ץ 1/87 אלוני נ' שר המשפטים, פ"ד מא(2) 1, 31- 32 (1987)). כלל זה נכון במיוחד כאשר צירוף צדדים נוספים עלול לפגוע בבירורו של הסכסוך, במקום לסייע בידו. מצד שני, אין לשכוח את חשיבות זכות הטיעון של מי שעלול להיפגע מקבלת העתירה. לסיכום הדברים, ניתן לתאר את הכלל בדבר צירוף צדדים כמעין "מקבילית כוחות": ככל שהזיקה של המבקש להצטרף להליך המינהלי הינה חלשה יותר, כך יינתן משקל רב יותר לחשש מפני סירבול הדיון, וככל שהזיקה של המבקש להצטרף הינה ממשית יותר, כך ייחלש קולה של היעילות.

10.      המבקש להצטרף להליך מינהלי צריך להוכיח זיקה ישירה לסוגיה. עליו להוכיח כי קבלת העתירה או דחייתה עלולה לגרום לו נזק ממשי. יתירה מכך, עותר שיימנע מלצרף צד שעלול להיפגע מקבלת העתירה, עתירתו עלולה להידחות על הסף מנימוק זה בלבד. נביא עתה כמה דוגמאות מן הפסיקה לצדדים שעלולים להיפגע באופן ממשי ושיש לצרפם להליך:

א.          בעתירות הנוגעות לפגמים במינוי, מלין העותר על ההחלטה של הממנה. בפסיקה נקבע כי מי שמונה, אשר מינויו עומד לביקורת, הינו צד שעלול להיפגע מקבלת העתירה, ולכן יש לצרפו בצד הרשות הממנה (למשל, בג"ץ 6259/10 העמותה לקידום דרך אחרת נ' שר האוצר, פיסקה 5 (לא פורסם, 13.12.10); בג"ץ 3002/09 ההסתדרות הרפואית בישראל נ' ראש ממשלת ישראל, פיסקה 2, השופט ח' מלצר (לא פורסם, 9.6.09)).

ב.          בפרשת לנדאו נדונה עתירה לאכיפת צווי הריסה במזרח ירושלים, אך לא צורפו בעלי הבתים הרלוונטיים. בית המשפט קבע, כי בעלי הבתים הינם צדדים אשר עלולים להיפגע באופן ישיר מקבלת העתירה (שם, בעמודים 416- 417).

ג.           בעע"מ 8582/05 מועצה מקומית סאג'ור נ' המרכז לטניס בישראל (לא פורסם, 13.12.06) נדון ערעור על פסק דין שעסק, בין היתר, בהחלטת המערערת להקפיא כספים שנועדו לסלילת כביש גישה למרכז טניס בתחום השיפוט של המערערת. בית המשפט לעניינים מינהליים החליט לצרף לעתירה את החברה הקבלנית אשר זכתה במכרז של המערערת לביצוע הסלילה. בית משפט זה קבע, כי אכן היה מקום לצרף את החברה הקבלנית, שכן היא הייתה עלולה להיפגע מפסק הדין בעתירה (שם, פיסקה ה(2), השופט א' רובינשטיין).

ד.          בפרשת ברגר נדון ערעור על פסק דין בעתירה מינהלית נגד החלטת המשיבה להעביר קו ביוב בנכס בו התגוררו המערערים. לעתירה לא צורפו בעלי הנכס, מינהל מקרקעי ישראל והמושב, ולא צורפו יתר תושבי המושב אשר היו מעוניינים להתחבר למערכת הביוב החדשה. בית המשפט העליון קבע, כי אלו הם צדדים העלולים להיפגע מקבלת העתירה, ומן הדין היה לצרפם (שם, פיסקאות 20- 21).